טיול בבנימינה עם שירים שילדים אוהבים (משירי אהוד מנור ז"ל)

בנימינה מוכרת על ידי הרבה אנשים רק כאחת מהתחנות ברכבת בין חיפה ותל אביב. אבל אהוד מנור ז"ל? זה כבר סיפור אחר. אהוד כתב מעל 1400 שירים וכן, גם שירים שילדים מכירים. באזור יש עוד הרבה מה לעשות והנה הצעה לטיול בבנימינה דווקא עם ילדים תוך כדי השמעה באמצעות הסמארטפון או הטבלט מהשירים שלו בדרך…

איך להגיע?

חוויה אחת היא להגיע ברכבת ישראל. אהוד עסק הרבה בתרגום. הוא תרגם מחזות זמר רבים. הראשון בהם הוא "שיער", אבל כאן אנחנו מדברים על סרט טלוויזיה מוזיקלי "עמק הנהר האדום"  מ 1981. משירי המערב הפרוע. זו הזדמנות לספר לילדים מהו ז'אנר המערב הפרוע, קצת על רכבות וגם אם בחרתם להגיע ברכב, אפשר לעבור ליד תחנת הרכבת ולהראות את הפסים לילדים…

נצא מהתחנה לכביש הראשי ונפנה צפונה. אחרי חציית הכביש במעבר חציה והליכה של כ- 5 דקות, נראה בצד המזרחי (מימין) מבנה של 3 קשתות, מזרקה וגינה ציבורית קטנה . נעלה במדרגות (יש מהצד גם מעבר לעגלות ילדים). המזרקה כאן ב"יד למייסדים" מדמה את הסכר על נחל תנינים. פעם, כשלא היו בריכות שחייה, הילדים הלכו לרחוץ בים, בבריכות ההשקיה של הפרדסים (בתקווה שלא יגרשו אותם), או בבנימינה – ניצלו את קרבת נחל תנינים וקפצו מהגשר ("גשרון העץ שהתמוטט עוד מטייל בין שתי גדותיך…"). היום רוב המים נתפסים על ידי חברת מקורות בחלק העליון של הנחל. המים זורמים רק ממעיינות התמסח מערבה אל הים (ליד קיבוץ מעגן מיכאל), אבל כאן המקום לשיר עם הילדים את השיר על הנחל

נחצה את רחוב החורש רגלית (מי שהיגע עם רכב יכול להשאיר אותו כאן) ונפנה לרחוב המורה. יש כאן את בית הספר היסודי של המושבה בנימינה. אהוד למד כאן עד כיתה ח' ובין שירי הילדים שלו אנחנו מכירים את "שלום כיתה א" בביצוע של תיקי דיין.

נלך לאורך הרחוב ונעבור לגינה הציבורית. כאן יש מזרקה עם בריכה קטנה בה שטים דגי "קוי" צבעוניים, תותח ליד בית יד לבנים, במה קטנה עליה מופעי סיום של חוגי המתנ"ס או סיום שנת לימודים של כיתות י"ב ומופעים אחרים. יש כאן גם מתקני שעשועים ואפשר לעשות עם הילדים הפסקה קלה. לשתות ולאכול פרי ולהמשיך.

בצד אחר של הגינה יש אתר הנצחה לזכר הילדים שניספו בשואה. תראו, אני לא פותחת כאן דיון בנושא מתי נכון לספר לילדים על השואה. רק אפשר לנצל את ההזדמנות ולהשמיע לילדים את השיר "חי" בביצוע עופרה חזה. לכם אני מספרת, כמו בטיולי המבוגרים שלי, שאהוד מנור כתב כ- 20 שנים לאירווזיון. ב 1984 כשהוא ידע שהארוויזיון עומד לעלות על אדמת גרמניה, הוא ביקש שעופרה חזה עם המראה האוטנתי וקול הזמיר תבצע את השיר, הלהקה שמלווה אותה לבושה בצהוב עם הרבה משמעות "כי זה השיר שסבא, שר אתמול לאבא והיום אני, ואני עוד חי!!!"

נצא מהגן לרחוב קרן היסוד מול חזית בית הכנסת. שם אפשר לשיר עם הילדים את השירים הבאים

וגם שיר תפילה שבוודאי הם מכירים

אם הגעתם עם רכב, זה הזמן לחזור אליו ולהמשיך לשכונת ילדותו של אהוד מנור ז"ל, שכונת גבעת הפועל, מחנים את הרכב ליד "הגן הסולארי" (חפשו ב WAZE).

אם הגעתם ברכבת, אפשר להמשיך לאורך הרחוב הראשי- רחוב המייסדים. יש כאן קטע הליכה של 15 דקות עד לשכונת ילדותו של אהוד מנור. הליכה ברחוב הראשי לאורך שדרת עצי הדקל הגבוהים שכל כך מאפיינת את המושבות הראשונות משתלבת בשיר הכל כך מפורסם

מכיוון שיש לנו כמה דקות רצופות ללכת, אפשר לשים מאוסף השירים של "שטויות במיץ עגבניות" כמו "נחליאלי", או משירי הילדים של אהוד מנור ז"ל שהשתתפו בפסטיבלי ילדים כמו "ילדים טובים, ילדים רעים", "שירו שירו ילדים".

נתרשם מהבתים ברחוב, חפשו את שתי העיזים המיוחדות ליד גן הילדים "הבית של יעל", תתרשמו מהבניה של פעם בבית בצלאל לוי (בית מס' 9) ובצומת עם רחוב הדקל נפנה שמאלה (מערבה) ומיד ימינה (צפונה) לרחוב הגיבורים. עוד קצת ומגיעים לכיכר ומעבר השני יש מרכז מבקרים של "הגן הסולארי"  אם תיאמתם מראש, אפשר להוסיף פעילות נחמדה עם הילדים כאן (בתשלום), אם לא , רק השמיעו לילדים את השיר המקסים "לעולם בעקבות השמש" ותתקדמו ברחוב השחר בדרכנו אל בית ילדותו של אהוד מנור

מכיון ונכנסנו לאזור שכונת ילדותו של אהוד. תתקדמו עד הספסל הקרוב, כאן תשבו רגע לנוח, אל תשכחו לשתות קצת גם אתם ולא רק הילדים. זה זהמן לספר לילדים שלנו שלאהוד היו 3 ילדים וכל אחד קיבל שיר ילדים בפסטיבל:

הבכורה גלי

אחריה ליבי (אחותי הקטנה) והשלישי – יַדִי על שם אחיו הצעיר של אהוד,יהודה.

אהוד היה ילד סנדביץ'. היה לו אח גדול, זאב, שכל השנים חי בבנימינה עד יום מותו (ב 2003) וכאהוד היה בן 8 נולד לזאב ולו, האח הצעיר – יהודה שנהרג במהלך השירות הצבאי הסדיר שלו. אחרי מותו, אהוד וזאב שניהם נשואים וגרים עם משפחותיהם, הפצירו באמא שלהם, אלמנה, שלא תישאר לבד בבית עם הזכרונות הכואבים ואחרי שהיא באמת עברה למקום מגורים אחר והבית חיכה לדיירים החדשים כשהחלונות בו סגורים והוא שקט, אהוד כתב שיר יפה ועצוב על הימים שהיו ולא יחזרו.

הבית, שכבר לא שייך למשפחה של אהוד, נמכר כבר בשנות ה- 70'. ונכון ל 2015 בבית עצמו לא גרים (כן גרים בבית אחר, מאחור). אבל רגע, אל תתעצבו. אהוד חלם על ימים שהכל יחזור להיות כמו שהיה פעם. עם אמא ואבא ושני האחים שלו ואז הוא כתב שיר עצוב "בשנה הבאה". נורית הירש הלחינה את השיר מאד שמח ועליז ומכיון שאהוד היה איש אופטימי ושמח הוא אישר לנורית הירש את הלחן השמח.

עכשיו אתם יכולים לחפש את הברוש שעלךיו אהוד כתב, אני אגלה לכם שהעץ כבר איננו. יש הרבה ברושים אחרים בבנימינה, אבל מזל שהשיר מנציח את הברוש הגדול שהיה מול בית ילדותו של אהוד. אהוד התחתן עם עופרה וביחד הם הקימו משפחה בתל אביב אהוד הספיק לכתוב שירים גם לנכדים שלו. הכי הם אהבו כשהוא הגיע לאסוף אותם ביום שישי ואז כולם שרו את השיר שהוא כתב למחזמר "חנהל'ה ושמלת השבת"

אם אתם עם רכב, זה הזמן לחזור אליו. אם אתם רוצים לחשוב על עוד מקום לנסוע אליו – אפשר לעשות פיקניק נחמד בגני הנדיב (פתוח ללא תשלום בימי חול עד השעה 16:00) ושם לנוח, לאכול, להיכנס לסרט קצר על משפחת רוטשילד ועל מה שמעבר לגנים. לטייל בגני הנדיב או בעין צור. אפשר לקחת מונית שירות מהכביש הראשי של בנימינה לכיוון זיכרון יעקב ולרדת בדרך ליד תיכון אורט האזורי וללכת למעין או לנסוע למדרחוב של זיכרון יעקב. או להזמין מונית במיוחד עד לגנים עצמם (קצת רחוק ללכת מהכביש הראשי פנימה). אולי אפילו לרדת אל פארק המושבה יש בו שפע מתקנים מוצלים, אחה"צ / ערב יש גם מזרקה עם תאורה צבעונית הפרטים כאן

אפשר לסיים עם הרכב בחוף הים, באקוודוקט של קיסריה.

ואם אתם רוצים סיפורים על אהוד שהיה קטן, שירים נוספים, משימות והפעלות, אתם יכולים להזמין אותי לקבוצת חברים מטיילים או להצטרף לאחד מהתאריכים של טיול אחה"צ בחופשה

מחכה לשמוע ממך חוויות… איך היה לך? מה הספקתם? מה עשיתם עוד באזור?

ועד הפעם הבאה, צאו, טיילו ומלאו את הארץ 🙂

מיכל קנדל