חלמוניות בתבור או לעבוד במשרד-מה ניצח בסוף?
הסתכלתי על שולחן העבודה, על יומן המשימות ועל רשימת הטלפונים. היום זהו "יום משרד" אבל שמש בחוץ ועם ההצטננות שחודרת בעצמות בימים האחרונים כל מה שמתאים לי זה לשים בצד את העבודה ופשוט לצאת ל…טייל.
הצלחתי להסיט גם את רן לעניין ואחרי שהילדים אופסנו בבית הספר,
לקחנו כריך, מים וכלבה אחת ויצאנו לטיול קצרצר וממוקד- "קפצנו" לתבור ולא מהר הקפיצה אלא מיקנעם עילית.
מאחר והגענו מכיון עפולה אל הר התבור, החלטנו להיכנס דרך דבוריה. אבל מי שמגיע דרך צומת גולני יכול להיכנס דרך שיבלי- השילוט בשני הכפרים מעולה ומכוון אל הפיסגה.
ההסבר כאן הוא עבור מכוניות פרטיות, מאחר ורק להן מותר לעלות לפסגה. אם רוצים להגיע כקבוצה במיניבוס או אוטובוס, חייבים להגיע לטרמינל מיוחד שבין שיבלי ודבוריה רגע לפני העליה לפסגה ולתאם מראש על פי כמות האנשים את כמות הטרנזיטים שיקחו את המטיילים למעלה (תמורת תשלום כמובן). הכביש צר מדי ומפותל עבור תחבורה שעולה מול זו שיורדת.
עולים עד שפוגשים דרך עפר משולטת בשלט עץ- דרך נוף תבור "שביל ליערנים בלבד". אנחנו חנינו את הרכב וכיאה למי שרוצה לכתוב לכם סיפור דרך מדוייק והסוללה של "מונה הצעדים" נגמרה…ספרנו צעדים.
אחרי כ-700 מטרים לערך על גבי דרך עפר קיבל את פנינו שלט מפואר
הצלחתי להסיט גם את רן לעניין ואחרי שהילדים אופסנו בבית הספר,
לקחנו כריך, מים וכלבה אחת ויצאנו לטיול קצרצר וממוקד- "קפצנו" לתבור ולא מהר הקפיצה אלא מיקנעם עילית.
מאחר והגענו מכיון עפולה אל הר התבור, החלטנו להיכנס דרך דבוריה. אבל מי שמגיע דרך צומת גולני יכול להיכנס דרך שיבלי- השילוט בשני הכפרים מעולה ומכוון אל הפיסגה.
ההסבר כאן הוא עבור מכוניות פרטיות, מאחר ורק להן מותר לעלות לפסגה. אם רוצים להגיע כקבוצה במיניבוס או אוטובוס, חייבים להגיע לטרמינל מיוחד שבין שיבלי ודבוריה רגע לפני העליה לפסגה ולתאם מראש על פי כמות האנשים את כמות הטרנזיטים שיקחו את המטיילים למעלה (תמורת תשלום כמובן). הכביש צר מדי ומפותל עבור תחבורה שעולה מול זו שיורדת.
עולים עד שפוגשים דרך עפר משולטת בשלט עץ- דרך נוף תבור "שביל ליערנים בלבד". אנחנו חנינו את הרכב וכיאה למי שרוצה לכתוב לכם סיפור דרך מדוייק והסוללה של "מונה הצעדים" נגמרה…ספרנו צעדים.
אחרי כ-700 מטרים לערך על גבי דרך עפר קיבל את פנינו שלט מפואר
ממנו יוצא שביל מסודר עם מדרגות עץ היורדות היישר אל כל הצהוב הזה….
עכשיו ממש שיא העונה. אפילו טיפטיפונת אחרי כי כבר יש כמה שקמלו. מעט מאד מהחלמוניות היו בודדות, רובן היו בגושים וענקיות ומרשימות ביותר. לא הפסקתי לצלם. איזה עושר!!!
אמצע שבוע סתם יום של חול וכעבור כמה דקות היגע זוג. וכשהם כבר נסעו הגיעה חבורה של 4 מבוגרים וכשאנחנו כבר היינו כמעט בחניה הגיע עוד זוג. כלומר, מטפטפים טיפין טיפין, מה שאומר שכדאי מאד להגיע באמצע שבוע כי הזוג הראשון שפגשנו אמרו שבשבת האחרונה היה עומס נוראי.
אני חייבת לציין שלפחות השטח היה נקי ולא ראו דריסות של חלמוניות או לכלוך. אז יורדים בשביל ואז הוא מתפצל ימינה לכיוון של עץ חרוב גדול או שמאלה. אנחנו הלכנו שמאלה. אפשר ללכת ואז לחזור בעיקר אם אין זרם אנשים, אבל הכי נחמד זה לעשות את כל הסיבוב שאולי כל אורכו הוא קילומטר אחד.
תוך כדי הליכה אפשר לשים לב שאנחנו בעצם מעל מגרש הכדורגל של דבוריה. אפשר לראות שהיה ניסיון עבר לא מוצלח לטעת כאן אורנים ומאחר והם אינם מתאימים למקום, הם מתייבשים ומפנים מקומם לחברת הצומח של החרוב ואלת המסטיק. מי שיגיע לקטע מסלול זה בספטמבר בוודאי יראה שפע פריחת חצבים. איך אני יודעת? לפי כמות שושנות העלים היפות של החצב המופיעות בגושים רבים לאורך המסלול הזה.
כך, כל עונה והפריחה שלה. לא נורא ממש לחזור לאותו מסלול כמה פעמים לאורך השנה…והעיקר כמו שאתם יודעים,
צאו, טיילו ומלאו את הארץ
שלכם, מיכל
תגובות
עדין אין תגובות בפוסט זה.