טיול בנחל ציפורי – מים זורמים, מעין, טחנת קמח ופריחה…

השארנו את הרכב בכאעביה ומצאנו מיד את דרך העפר הרחבה בצד הצפוני של הנחל עם הסימון הכחול (לבן-כחול-לבן). הדרך היא למרגלות גבעה עם עצי אלון ובינהם רקפות פרחו, עיריות גדולות וכלניות אדומות. והנחל זורם בבקעה חקלאית עם עצי זית וגפנים. 

תוך כמה דקות נתקלו בגדר עם שלט "בית קברות צבאי". ככה, בין עצי האלון (בינהם שלושה ממש רחבי גזע שמאפיינים מקום קדוש) נחה מצבה צבאית משנות השבעים.

עין יבקע, מעין הסוסים

מהר מאד גילינו שהזרימה של הנחל ממש עצומה וחוסמת את השביל המסומן. חיפשנו דרכים לעקוף את המים מבלי להרטב כי הם נראו עמוקים ולמרות השמש החורפית וזה שטיילתי עם חולצה קצרה בפברואר, המים היו קרים! 

שומר בשדה

ניסיון לשאוב מים?

פול בפריחה

בלית ברירה החלטנו להיכנס לשטח פרטי של חקלאים והשתדלנו ללכת ממש בשוליים הכי קרובים לנחל /גדר כדי לא לפגוע בגידולים. את המעבר חזרה למסלול המסומן מצאנו רק אחרי הרבה דקות הליכה. דילגנו על אבנים גדולות מעל הנחל, בזהירות רבה בדיוק ליד מטע לימונים ובפיצול הדרך בה היא מתרחקת למעשה ועולה מעל הנחל ליד גבעה עם עצי חורש. בזכות השנה המעוברת נהננו מפריחה של עצי שקד. להתמוגג!!!
עוד קצת הליכה ואחרי הסיבוב היא התגלתה אלינו במלוא התפארת: טחנת הנזירים.

טחנת הנזירים, נחל ציפורי

חשבנו לחזור לרכב דרך שביל ישראל, אבל ממש לא מצאנו את הגשר… הזרימה החזקה השאירה כמה סלעים אבל משטחי העץ נסחפו וראינו שלא נוכל לעבור מבלי להרטב. אז החלטנו לחזור כמו שהגענו. אחרי שקפצנו למשרדי קק"ל ביער ציפורי ובררנו כמה פרטים, הסתבר שאכן מטפלים במים והם כבר לא מכילים מי ביוב. זה התאים עם העובדה שכל הטיול לא הרחנו ביוב, כן ראינו חציבה בהר וצינורות ענק שהסתבר שמחכים כבר חודשים רבים בשטח

עוד דבר שהסביר את חסימת השביל הרגלי בזרימת המים זה שאין יותר שאיבה ולכן, למרות שהחורף האחרון לא היה משופע בארועי גשם, הזרימה ממש חזקה. 

המסלול חסום בקטע קטן שלו בזרימת הנחל

לסיכום היום הכייפי הזה, להתכונן נפשית למעבר במים. זה אומר להכין גרביים חלופה ונעליים נוספות (ואולי ליתר בטחון גם מכנסיים, או לקפל אותם כשעוברים את המים.